בעיר כמו באר שבע אין ולא היה באמת דרבי. בית"ר ב"ש של אז לא באמת הצליחה לדגדג אותנו או אתת ההגמוניה, וגם כשהובילה את טבלת הלאומית, ואנחנו גירדנו אי שם נקודות בתחתית, מעולם לא התרגשנו מהם. את מכבי ב"ש אין טעם לציין.
מפה לשם, יוצא שאוהדי ב"ש מחפשים בכל פעם את היוקרה בעימות כלשהו, אם זה מול בית"ר י-ם בשל הקהל הגדול, מול מ.ס. אשדוד על הבכורה בדרום, מול הפועל ת"א בגלל השנאה הקשה או שמא מכבי חיפה לאור המנחוס הגדול.
אבל כל אלו מעולם לא עניינו אותי, וכנראה שגם לא באמת את אף אחד מאוהדיה של הפועל ב"ש.
הדרבי האמיתי של הפועל ב"ש הוא מכבי ת"א. כן, כן.
המשחק מול הקבוצה של המדינה, העשירה, המוצלחת, האליטיסטית. ובמילים פשוטות: האנטיתזה של הפועל ב"ש.
דיבר על כך משה ניר בזמנו, על התשוקה הזאת להטביע חותם ארצי - דרך ניצחון על מכבי ת"א. הרצון להוכיח,, שהנה אנחנו, הקטנים, הצנועים והפשוטים, יכולים לגבור באמצעות לב גדול ונשמה על תקציבי הענק והתנאים המושלמים.
אז מאז ומתמיד, הדרבי שלי היה מכבי ת"א. בוסרמיל, בבלומפילד או בר"ג.
לא אכפת לי מ-3 הנקודות, אכפת לי מהניצחון עצמו.
תנו לנו אותו...יאללה באר שבע!
נ.ב - סטטוס זה תקף ל-7 שעות בלבד, והינו תלוי תוצאה בלבד.
זהו למעשה סטטוס שפירסמתי בפייסבוק לפני 3 וחצי שנים, כשדובב גבאי דואג שהסטטוס שלי ישמור על תוקפו גם לאחר המשחק.
העניין הוא שה"דרבי" הזה הוא די חד צדדי. מכבי לא באמת סופרים אותנו. או לפחות לא ספרו.
עבורם הדרבי מן הסתם יהיה העירוני מול הפועל, והיוקרה היא בדרך כלל אל מול מכבי חיפה (וירגיזו לעשות האוהדים המרגיזים של שניהם בויכוח מי היא "מכבי"), כשהיטיב להגדיר זאת ברק יצחקי בשנה שעברה כ"הקלאסיקו הישראלי".
קשה שלא להסכים איתו, אך כשזה נאמר בו בזמן שהפועל ב"ש מוחצת את הליגה בדרך לאליפות, יש בכך עוקץ מעט מזלזל.
הגדיל להתנשא דורון ברוש בטורו שנה שעברה. טור כל כך מתנשא ומעליב, שמעריב נאלצו להוציא הודעת התנצלות, ואת הטור עצמו לא תצליחו למצוא עוד ברשת. מזל שיש מי שצילם ותיעד:
עם זאת, אחרי שהצלחת נלקחה מידיהם, נדמה שהגישה של מכבי מעט השתנתה. הם אמנם לא רואים בהפועל ב"ש יריבה אמיתית, אך כבר קשה לזלזל. כעת העניין הפך לסלידה והתנערות מהתופעה שמגדיר אותה גיא לייבה כ"הפרוייקט המרגש" של אלונה ברקת. כאילו הפועל ב"ש היא בכלל מקרה סיעודי של פילנתרופית.
"אין צביון ישראלי", "תקציבי ענק", "אפס שחקני בית בהרכב" ו"כוכבים מיליונרים וסלבס אוהדי הצלחות" נשמעים קצת כמו תיאור של מכבי ת"א כדורסל, ואולי גם מכבי ת"א כדורגל. גמל שאינו רואה דבשתו?
למעשה מדובר במלכת הכיתה שלא מבינה איך הקונפה מהכיתה המקבילה גנבה לה ת'בחור.
עשתה גבות, שמה קצת מייקאפ ולבשה פראדה - והנה היא עומדת מולה.
קנאה. קנאה במי שלוקחת ממנה את ההגמוניה והשליטה, גם אם באופן זמני (?).
אבל עבורי? לא השתנה הרבה מאז אותו סטטוס מלפני 3 וחצי שנים.
הצורך להוכיח לכל המדינה (דרך מכבי) שהנה אנחנו כאן, טובים ומוצלחים יותר שריר וקיים.
אליפות אחת לא תספיק וזו רק תחילת הדרך לכפר על כל השנים. נכון שהיו נצחונות כפי שהזכרתי - אך גם דאגתי שלא לציין את התבוסות שהיו בדרך.
הרצון לעשות זאת במשחק עונה אמיתי, אל מול כל המדינה, ובצורה משכנעת - נורא עז. לא לגנוב או לשמור על הקיים - אלא לקחת ולהשתלט.
אחרי שנגמרה הבצורת, נשבר המחסום הפסיכולוגי, הוכחנו שאנחנו לא מפחדים והראינו שגם ידינו על העליונה - כעת גם מגיע הדחף ליטול את ההגמוניה.
אליפות אחת לא תספיק וזו רק תחילת הדרך לכפר על כל השנים. נכון שהיו נצחונות כפי שהזכרתי - אך גם דאגתי שלא לציין את התבוסות שהיו בדרך.
הרצון לעשות זאת במשחק עונה אמיתי, אל מול כל המדינה, ובצורה משכנעת - נורא עז. לא לגנוב או לשמור על הקיים - אלא לקחת ולהשתלט.
אחרי שנגמרה הבצורת, נשבר המחסום הפסיכולוגי, הוכחנו שאנחנו לא מפחדים והראינו שגם ידינו על העליונה - כעת גם מגיע הדחף ליטול את ההגמוניה.
